אנחנו מתכנסים מדי יום חמישי, קבוצה של אנשים צעירים ומבוגרים, כל אחד מביא אתו ניסיון חיים ואישיות שונה, וכך גם הרעיונות והחלומות שלנו. אבל לכולנו יש דבר אחד משותף שבגללו אנחנו מגיעים ל-HUB לשיחה בקבוצה. כולנו קפצנו בשלב זה או אחר לים היזמות החברתית. פעם בשבוע זה הזמן שלנו לחלוק זה עם זה בחוויות, ברגשות ובניסיון. זה המקום שלנו להרגיש שאנחנו חלק מתנועה, ולא שוחים לבד. זה המקום לחקור, לחשוב ולהרהר גם בקשיים, לרדת לעומקם של דברים. אומרים שעין הסערה זו הנקודה האחת השקטה. בשביל לגלות היכן היא נמצאת, אנחנו מגיעים אל 'המערבולת'.
סיפור מס' 1 – משל השותפות והגבינה השוויצרית
בדרך כלל נפתח המפגש עם סבב קצר (check in) שבו כל אחד מהנוכחים מציג מהו המטען הרגשי אתו הגיע למפגש, ומה החוויות המרכזיות שהשפיעו עליו השבוע. לאחר מכן, בדרך כלל משתרר שקט בקבוצה, שמאפשר לכל אחד לחשוב האם היה רוצה לחלוק משהו עם הקבוצה היום. לאחר זמן, אחד מהנוכחים פותח ומציג קושי או דילמה שהיה רוצה לדון בה.
בדיון היום, לאחר סבב הפתיחה לא הייתה אפילו שנייה אחת של שקט. תמיר ממש מתפרץ לסוף המשפט של דני המנחה: "טוב וזו ההזדמנות של כל אחד מאיתנו להציע ...". תמיר:"אני לא יודע מה לעשות עם השותפים שלי! אשמח לשמוע מכם, אולי יש לכם רעיונות?".
תמיר, יזם בשנות השלושים לחייו התחיל את מסעו כיזם לפני שנה, אז נרשם לקורס תובעני במיוחד של הסבה לתכנות, הקורס דרש ידע מקצועי קודם שלא היה לו. "אני אוהב אתגרים, והתחלתי כי רציתי לראות אם אוכל לעשות הסבה מקצועית מאיש שיווק שכיר לעולם ההיי-טק. היה לי רעיון לאתר אינטרנט מורכב, ורציתי לבנות אותו".
תמיר פרש מעבודתו כשכיר והציב לעצמו אתגר: תוך שנה להשיק את יוזמת האינטרנט שלו. לשם כך הוא הגיע להסכם בעל-פה עם שני מתכנתים מנוסים, שיסייעו לו בתמורה לחלק שווה בבעלות על היוזמה. אכן, תוך שנה הוא סיים את קורס התכנות בהצלחה, והביא את היוזמה האינטרנטית שלו לשלב אחד לפני השקה כמוצר בשוק. אבל במהלך השנה הוא הרגיש שהשותפים שלו לא משקיעים זמן ומאמץ שווה בפיתוח. עכשיו, רגע לפני ההשקה, נותרו עוד מספר משימות קטנות והוא מתלבט, האם יוכל לסמוך עליהם בהמשך? האם ההשקעה שלהם באמת ראויה לחלק שווה ביוזמה שבה השקיע שנה מחייו? והוא בעיקר חושש שאם יתעמת עם השותפים שלו, ויבקש מהם להשקיע מאמץ שווה ביוזמה הם יוותרו וייקחו את חלקם בפיתוח עוד לפני שהמוצר יצא לשוק: "ואז אשאר עם שליש מודל, שאי אפשר לעשות איתו כלום".
הנוכחים במעגל פונים ומציעים מניסיונם העסקי, חלקם בעלי רקע רב ביוזמות מעולם ההיי-טק, ועיקר השיחה נסוב סביב השאלה האם ראוי כעת, ואף באופן כללי, לנסח בחוזה עבודה מסודר את רשימת המטלות והתגמול במהלך פרויקט משותף? בשיחה הסוערת עולות סיבות לכאן ולכאן. לחלק מהיזמים ניסיון לא מוצלח בעבודה עם חוזה מפורט, ואחרים מציעים לתמיר לנסח את ההסכם בכתב, כדי להקל עליו את העבודה בשלבים הבאים של היוזמה.
דני, המנחה, עוצר את השיחה שמתפתחת: "אני מבקש מכם לא רק להתמקד בקושי ובבעיה הטכנית שתמיר מספר לנו עליה. אנחנו נפגשים כאן כדי לעזור לתמיר למצוא מה באופי שלו הוביל אותו לקחת תפקיד גדול יותר מהשותפים האחרים, כך שעכשיו הוא מרגיש שהם לא עמדו בחוזה שלהם. אם נציע לו לנסח חוזה כתוב, יכול להיות שהבעיה הנקודתית תיפתר, אבל מחר הוא צפוי להיתקל בבעיה דומה במקום אחר ביוזמה שלו".
השיחה במעגל היזמים משנה כיוון, הנוכחים שואלים את תמיר שאלות על עברו, היכן גדל, מדוע החליט לעשות את השינוי, מאיש מכירות למתכנת. עולות שאלות על הרגשות של תמיר כלפי השותפים שלו ליוזמה שהגה, כגון: " אתה מציין שאתה מרגיש המבוגר האחראי כשאתה עובד אתם, אתה כועס עליהם בגלל זה?" במשך השיחה אנחנו לומדים ומגלים על תמיר לא רק כיזם, אלא תמיר כאדם: הרפתקן, עם תחביבים של ספורט אתגרי. דני מציין בפני תמיר שנדמה שחשוב לו להדגיש את ההצלחות שלו בפנינו, כך לדוגמה כשציין כי "אפילו בקורס התכנות שהתחלתי לפני שנה עם אפס ניסיון, הציעו לי בסוף להצטרף לצוות ההדרכה". למרות סיפורי ההצלחות שהנוכחים שומעים, ככל שחולפות הדקות, הנוכחים מציינים בפני תמיר שהרגשות שהוא "משדר" לנוכחים אינן חיוביות, של אדם מסופק, אלא של אדם עם ספקות, הנמצא בסערת רגשות, במצב מבולבל. השיחה מקבל תפנית כאשר אחד המשתתפים מסכם זאת כך לתמיר: "אני חושב שיותר איכפת לך מה השותפים שלך חושבים עליך מאשר מה שאתה חושב על עצמך." סוף-סוף משתרר שקט בשיחה בקבוצה (כאילו אותו השקט שבדרך כלל משתרר בתחילת הדיון הגיע לקראת סופה).
בהנחיית דני, כל אחד מהנוכחים פונה להרהר במשמעות המשפט הזה עבורו, כיצד הוא מתחבר למשפט: "איכפת לי יותר מה הסובבים אותי חושבים עלי מאשר מה שאני חושב על עצמי".
לאחר זמן מה של דממה, תמיר מעורר את הנוכחים במעגל עם המשפט: "בעצם אני בכלל לא בטוח שאני רוצה להיות יזם אינטרנט. התחלתי את היוזמה הזו כאתגר שיוכיח שהצלחתי לעבור מקצוע, מאיש שיווק למתכנת. אבל אני לא בטוח שהייתי רוצה להמשיך ביוזמה הזאת אחרי שנסיים את שלב התכנות".
דני המנחה מסכם ומדגיש תובנות שעלו בשיחה:
"מהמפגש היום קיבלת עצות חשובות, שבהחלט תוכל לקחת כשיעורי בית, לחשוב האם הגיע השלב מבחינתך לנסח חוזה כתוב עם השותפים; והתובנה שהגיע הזמן לשיחה כנה אתם, שבה תדברו על המקום שכל אחד מוכן להקדיש ליוזמה. אבל אולי יותר משמעותי מכך, שמענו ממך סיפור של אדם שנותן יותר מדי מקום לרצונות של אחרים מאשר לשאיפות והרצונות שלו עצמו. אני בטוח שכאשר תגיע לשיחה עם השותפים שלך לאחר שערכת בירור עם עצמך, מה הדברים החשובים לך ביוזמה, מה הרצונות שלך בפרויקט המשותף שלכם, הם יישרו אתך קו בנושא זה, תופתע איך אנשים משתכנעים כשאתה מגיע ממקום שהוא לא 'גבינה שוויצרית', מלאת חורים וספקות, אלא ממקום מגובש, מלא וברור."
אתם מוזמנים להגיב על פוסט זה, לשתף בחוויה אישית רלוונטית, נשמח לשמוע תגובות לשאלות כגון:
א. האם יש מצבים בהם הצלחתם בשותפות למרות שהגעתם אליה כשאתם 'מחוררים בספקות' ולא שלמים עם יכולותיכם ורצונותיכם?
ב. בסיפורו הדגיש תמיר שהוא אוהב אורח חיים אתגרי, כלומר הוא נהנה להציב לעצמו אתגרים ברי-מדידה, שניתן להשיג בטווח של חודשים ספורים, ולאחר מכן לעבור לאתגר אחר, 'כדי להימנע משיעמום'. כיצד והאם משתלב אורח חיים כזה עם תכונות הנחוצות לדעתכם להצלחתו של יזם?
